מה ההבדל בין מועדון אומנויות לחימה שמצליח לאחד שלא?

כולנו מכירים חבר'ה שהם סופר מקצועניים, שיודעים הרבה מאוד טכניקות של ג'ודו, קראטה, הגנה עצמית, אגרוף וכו, הם עושים תרגילים וירטואוזים מרשימים ביותר…אבל הם לא יכולים להיות מדריכים וגם אם כן..אז הם לא יכולים להיות בעלי מכונים…וגם עם הם בעלי מכון …הם לא מצליחים להחזיק את העסק לאורך זמן.

הרבה פעמים הרהרתי מה עושה את ההבדל בין מועדון אומנויות לחימה שמצליח ואלה שלא!

כדי לנסות לענות על השאלה הזו, השתמשתי בנסיון הניהולי שצברתי במשך 25 שנים במגוון רחב מאוד של תפקידים.

לא משנה איזה מועדון אתם מנהלים, ג'ודו, קראטה, ג'יו גיסטו, אגרוף, הגנה עצמית או קרב מגע. לניהול איכותי ישנם שלושה מרכיבים: מקצועיות, פסיכולוגיה ופוליטיקה…תדמיינו את זה כמשולש שווה צלעות, במידה וצלע אחת יותר גדולה מהשנייה זה מתכון לבעיה!

צלע המקצועיות:

תחת הכותרת הזו צריך לבחון שני פרמטרים עיקריים – המקצועיות ששייכת לפן הטכני/לימודי שקשור לשיטה שאותה הוא מאמן וישנה המקצועיות שנדרשת מהמדריך כבעל עסק!

בפן הטכני/לימודי:

המדריך צריך לשלוט בידע המקצועי ומעבר לו, עליו כל הזמן להתעדכן וללמוד, להשתפר ולהשכיל! כל הזמן, בכל יום ובכל רגע זה אמור להיות כוכב הצפון שלו – ולדעתי הוא חייב כל הזמן להתאמן כחניך במכון אחר ו/או עם חברים או קולגות.

אך החלק המקצועי הוא לא הכל, יש משהו בשפה, בנוכחות, בטון הדיבור בתנועות הידיים שאמורים לגרום לאימון להרגיש אחרת. אותה הרגשה שגורמת לחניך לצפות לאימון הבא.

הדבר הזה מגיע מהמחויבות של המדריך למקצוע שלו, לחניכים ולמועדון שלו. מהתשוקה והאמונה בדרך. אלה דברים שניתן למצוא אצל מנטורים שמאמינים מעומק הלב והנשמה שלהם ביעוד שלהם.

האם הוא מדריך או מורה?

זו השאלה הגדולה, אחד התהליך החשובים אצל כל מדריך יהיה להפוך למורה (סנסאי). מאדם שיודע להעביר תרגיל או טכניקה לאדם שהופך להיות מורה ומחנך! שם נמצאים האנשים הגדולים ביותר.

בפן המקצועי ברמת ניהול העסק:

הכרת המתחרים שלו, בחירת מיקום המועדון, הבנה בשיווק ופרסום, להגדיר גאנט שנתי, ניהול תזרים, גבייה וכו'. על החלק הזה אפשר לכתוב ספרים שלמים. אבל אם אני צריך לבחור משהו אחד שלדעתי הכי חשוב, זה לדעת כיצד לשווק את עצמך ואת המכון שלך.  זה הבסיס החשוב ביותר לכל עסק.

צלע הפסיכולוגיה:

כדי לגרום לחניך להיות איתך שנים ולחזור אלפי פעמים על אותם טכניקות …זה כבר סיפור אחר! כדי להצליח בזה נדרשות כבר יכולות אחרות. בראש ובראשונה לדעתי יש צורך בתקשורת בין אישית ואינטליגנציה רגשית גבוהה. אלה כלים משמעותיים שמאפשרים לחוש את הצד השני ולדעת מתי ואיך להניע אותו.

אומנות שלמה היא לדעת לזהות חסמים שמונעים מהחניך להתקדם ולעבור מכשולים, לדעת כיצד לתת לאנשים במה להתקדם ולהתפתח ולדעת איך לצמצם את הפער בין איפה שהם נמצאים לאיפה שהם חושבים שהם נמצאים.

היכולת לייצר לחניכים הרגשת שייכות וגיבוש חברתי, ישנם עשרות רעיונות, ימי הולדת, אימונים מיוחדים, אירועים מיוחדים, קביעת מטרה כגון תרומה ו/או התנדבות בקהילה וכו'.

ואחרון חביב לדעת לתת מקום לאגו של החניך שלך…חניך עובר לאורך השנים תהליכים רבים שבהם הוא מתפתח ומתקדם, ויש לו רצון שיכירו בידע, ביכולות ובכישורים שלו. תן לו מקום!

צלע הפוליטית:

גם אותו ניתן חלק לשני חלקים מהותיים: הראשון פוליטיקה מול הארגון שהוא משתייך עליו והפן השני הפוליטיקה בתוך המועדון שלו מול החניכים ומול ההורים.

בתוך תהליך האימון נוצר משולש נוסף – שהוא קדוש מאוד מבחינתי – חניך, הורה מדריך. את המשולש הזה צריך להזין ולהתחזק, לדעת ליצור ערוץ פתוח תרתי משמע גם ברמת הזמינות וגם ברמת היכולות להעביר מידע ומסרים בתוכו. הוא זה שמאפשר לחניך לעבור תקופות קשות, הוא זה שמאפשר לחניך להאמין במקום שבו הוא מתאמן ולראות בו מקום בטוח ומוגן.

בנוסף יש את מקומו של המדריך בתוך השיטה שהוא נמצא בה, וזה גם סוג של משולש נוסף – ראש השיטה, קולגות ואני. צריך לדעת לשמור על מערכות יחסים תקינות ומכבדות, שמפרות ומעבירות ידע מקצועי.

כמה מילים לסיכום:

מדריך או מורה צריך לדעת הרבה מאוד דברים, חלקם חשובים מאוד וחלק מהווים חלק קטן…מדריך גם צריך לדעת איך להמציא את עצמו מחדש ולגרום לחניכים ותיקים להמשיך איתו את המסע הנפלא הזה.

והכי חשוב מבחינתי זה לדעת לגרום לחניכים שלך לאהוב את אומנויות הלחימה ולהפוך אותם לדרך חיים…את זה תעשה באמצעות סט הערכים שתביא איתך לאימוניםף ביושרה והמחויבות שלך.

 

זה כל ההבדל!

 

 

נהנתם מהמאמר? שתפו אותו עם החברים שלכם :-)

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

אני לא כותב הרבה, אבל שאני כותב...

אלה בדרך כלל המאמרים הכי מקיפים בנושאי אומנויות הלחימה 
רוצה שאעדכן אותך על המאמר הבא? אשמח לצרף אותך לקהילה שלי: