הגות ודעה חופשית - אומנויות לחימה

אומנות לחימה-כשאתה נושא עליך פחד, עוד מטרם הקרב נוצר בך מתח המשנה את מתח השרירים בגופך, ולרוב זה ניכר על פניך, ולעיתים גם על אגרופיך הקמוצים בחוזקה, זה משפיעה על התיפקוד ופוגם בו .קשה להשאר שליו והסיבה לכך הן המחשבות. קל לאמר היה שליו ועל מנת להגיע לשלווה ברגעים נושאי מתח שכאלו, צריך לתרגל באופן המתאים. איני מכיר מאמן אחד בכל שנותי המקצועיים, שדן בכך והכין את תלמידיו להיות מוכן נפשית ברגעים כאלו. המצג אינו שונה במכון או בזירה באופן מעשי. קרב הוא קרב עם טובים יותר ועם טובים פחות, אך המוכנות הנפשית יכולה להיות מתורגלת. עם הכוונה מתאימה, אפשר להגיע לתוצאות טובות. פחד למרות היותו אוניברסלי וטבעי, עדיין הוא סובייקטיבי ושונה ברמתו בין בני האדם. אם כך כיצד מתרגלים? ראשית יש לזהות את סיבת הפחד-נתחיל בכך שאין החשש מפני הפסד גדול יותר מהחשש מפני פיזית, אולם זה מצטמצם לפגיעה בפנים ובראש. זה נכון בכל מצב. בתחרות זה מדורג, בהתאם לסוג התחרות הכי קל להתכונן ולתקן, זה באומנויות לחימה מבוקרות. בזירה חסרת חוקים כמעט שבה הכל מותר, גדל החשש ביחס לשאר. את הפחד מפני פגיעה, ניתן לתקן באמצעות תרגול פגיעות ברמה שתכאיב במידת מה, אך לא תגרום לפציעה של ממש. אם אתה נושא חשש אתה נזהר וזו התנהלות טבעית לחלוטין, זה משפיע על התנהגותך בקרב, ולבסוף גם על התוצאה. התחל בכך שאינך חושש מפני פגיעה ברוב חלקי הגוף למעט איזור הפנים והראש. אומנויות לחימה אחדות אינן מתרגלות פגיעה בראש באמצעות ידיים, זה משנה את כל ההיערכות, הגוף חסין יחסית והפחד מפגיעה נותר שולי ובלתי ומוצדק בחלקו. אולם תירגול מסוג זה לא יכשיר את האדם כשיגיע לסיטואציה בה הוא עלול להיפגע בראש באמצעות ידיים. אני סבור שמי שיודע לשמור על הראש בצורה טובה, הוא פחות חושש מאלו שאינם יודעים. סכנת הפגיעה בראש צריכה תמיד להיות מתורגלת בכל אומנות לחימה.כשזה יגלוש לרחוב, זה יעניק בטחון עצמי רב. אם אינכם פוחדים מפגיעה אין לכם מה לחשוש. זה עניין של תרגול שלרוב מצוי באיגרוף בקיקבוקס במואי טאי ובלחימת mma, אלו המתורגלים ביותר למצבי לחימה שהפגיע בראש מותרת עם הידיים. ביחס לשאר אומנויות הלחימה, תמיד יוותר פער משום חוסר הלמידה וההתנסות המעשית בעיקר. קרטה לא תרגלו פגיעת ראש עם ידיים, אולם כשלימדתי קרטה, מי שלא גונן על הראש, ידע שהוא יענש (יחטוף) זה שינה את כל ההתיחסות לקרב. מי שאינו יודע לשמור על הפנים, לרוב יחשוש יותר מפגיעה ביחס לאדם שכן יודע. בלי או עם כפפות, תרגלו פגיעות ראש-האחד רק תוקף והאחר מתגונן, אך משיב מכה כשהתוקף חשוף. הסיבה לכך היא, כשיש חשש לפגיעת ראש, גם כשאתה תוקף, אתה מתנהל אחרת. זה עניין דק אך מהותי ביותר שיש לשים עליו את הדעת. תירגול שאינו נושא סיכון, הוא סוג של ריקוד מיקצועי או אחר שלעולם לא יפיג את תחושת החשש מטרם הקרב. - בעניין תרגול טכניקות שבהן התוקף נושא תנועה אחת, ונותר פסיבי אל מול ה״התעללות״ של המדגים, זה מצטלם טוב, אך אינו מספיק טוב ברגעים של אמת. תירגול תרחישים אמיתיים, צריך להיות נאמן למציאות, כאשר התוקף עם התנועה היחידה, ימשיך את התקפתו כנגד המדגים שבלם את התנועה ומשיב מלחמה, זה רגע שצריך לשאת המשך מצידו של התוקף. זה מצב ריאלי יותר שיקנה אמות מידה אובייקטיביות לכל הדגמה ולכל קרב. כשיודעים להתגונן היטב, קל יותר לתקוף ואף לנצח. כשתוקפים ראשונים ללא ידע בהתגוננות, וההתקפה אינה צולחת, מתהפכת הקערה והתוקף נותר לעיתים חסר ישע חסר מקצועיות ובעיקר חסר מענה. אם לא מתנסים, גם לאחר שנות אימונים רבות, היכולת תישאר ירודה. מלבד הסיבה הזו, גם חוסן גופני מקנה ביטחון במידה לא מועטה. בחן את יכולותיך אל הגדולים והחזקים ממך, זה ילמד אותך זה יחדד אותך וזה יעניק לך ביטחון עצמי שלא יסולא בפז. למרות הכתוב, פחד הוא דבר טבעי, אך עדיף לחשוש ולא לפחד.כשאתה חושש אתה יוצר איסטרטגיה,כשאתה פוחד אתה יוצר הפסד (לעצמך).