התפתחות הג'יו גי'טסו היפני

התפתחות הג'יו גי'טסו היפני

התפתחות הג'יו גי'טסו היפני

התפתחות הג'יו גי'טסו היפני
התפתחות הג'יו גי'טסו היפני

הקדמה

ישנם תאוריות רבות על התפשטות והאבולוציה של אומנויות הלחימה, אני מאמין שהלחימה היא כנראה עתיקה וותיקה יותר ממה שאנו הספקנו לתעד ולכן קשה להתחקות אחר השורשים האמיתיים של שלל הזרמים והמגוון הרחב שקיים היום.

ההיסטוריה בקצרה

היו שיטות לחימה שהוגבלו ללימוד בצבאות השונים הם התאפיינו בשימוש בנשקים בהתאם לתקופות השונות – חץ וקשת, חנית, חרב וכו'. והיו שלימדו לחימה ספורטיבית כגון, האבקות, איגרוף שהתאפיינו בשליטה גופנית ללא כלי נשק כדי להשיג דומיננטיות ספורטיבית. כל סוגי ושיטות הלחימה למיניהם והידע הרב שהצטבר הועבר ממורה לתלמיד בדרך של לימוד כתורה שבעל פה מאב לבן בצורה משפחתית.

לאורך שנות האבולוציה של הלחימה היה צורך לזיקוק של טכניקות פחות טובות ו/או פחות יעילות ויחד עם זאת הייתה גם חשיבות רבות לשינוי ו/או שמירה על טכניקות שניתן יהיה להתאמן עליהן בבטחה וללא פגיעה בבן הזוג לאימונים.

צורך זה יצר מצב של תיעוד שיטות הלחימה, דרכי ההוראה והרשומות השונות מה שאנו נקרא לימים – אומנויות לחימה מסורתיות – ג'ודו (judo), קראטה (karate) ואייקידו (aikido).

התפתחות הג'יו גי'טסו היפני – הטכניקה העדינה

התחילה בתקופת הסמוראים והייתה שילוב של אומנויות לחימה יפניות שונות, אשר שימשו בשדה הקרב, הדגש והשוני בשיטות אלה בניגוד לשיטות קדומות יותר היה ההתמודדות עם האתגר של לוחם עם שריון. ולכן הלחימה התמקדה בכלי נשק, נעילות מפרקים, הטלות ובריחים או מהלומות וחבטות שונות.

הנשק העיקרי והמרכזי של הסמוראי הייתה החרב היפנית (קטאנה), היה צורך להגיע לשליטה מוחלטת בטכניקות של החרב ,החל משליפה וחיתוך מהירים מאוד, תרגול התנועה המעגלית ללחימה מטווח בינוני (טווח החרב). אך לעיתים הטווח היה קצר מידי ולכן התפתחו טכניקות ללחימה מטווח זה ללא נשק תוך המשך התבססות על התנועה המעגלית של הלחימה עם החרב. התנועה המעגלית התאפיינה ביציאה מטווח התקפות היריב וניצול תנועתו כנגדו.

בתחילת המאה ה 17 במהלך תקופת אדו, התפתחו חוקים קפדניים שהוטלו כדי להפחית את המלחמה והשריון והנשק הוצאו מחוץ לחוק. אך עדיין היו קרבות פנים אל פנים וזו הייתה הפריחה של טכניקות ההגנה העצמית כדי להתמודד עם תוקפים לא חמושים.

פיתוח – אומנויות לחימה ושיטות הגנה עצמית

לאורך ההיסטוריה והשנים התפתחו ו/או הושפעו מספר אומנויות לחימה מהג'יו גי'טסו: אייקידו, הפקידו, קרב מגע, קפאפ, ג'ודו, ג'יו ג'יטסו ברזילאי, סמבו קנפו וכו'.

היום טכניקות Jujutsu למיניהם נלמדות כטכניקות לחימה צבאיות לא חמושה, בבריטניה, ארה"ב, רוסיה ובמגוון רחב של יחידות מיוחדות של המשטרה והצבא.

ספורט ju jutso – מגיע בשלוש גרסאות עיקריות:

1 . הגנה עצמית – הטורי (התוקף) והאוקה (המגן) מפגינים טכניקות הגנה עצמית.

הטכניקות נקבעות ע"י השופטים ללא ידיעתו של הטורי וזה צריך להגיב להתקפות האקראיות שנקבעו תוך דגש על מהירות התגובה נגד כל התקפה נתונה.

2 . הגרסה השנייה היא מערכת הלחימה free fighting  שבה מתחרים משלבים טכניקות קרב שונות ולעיתים מסוכנות הכוללות התמודדות עם אגרופים, בעיטות, הטלות והורדות לקרקע.

3 . הגרסה השלישית – הדגמות מסודרות וברורות ללא לחימה.

ההבדל העיקרי בין הג'ו ג'יטסו לבין שיטות הלחימה שהתפתחו ממנו הוא בכך שהג'ו ג'יטסו המסורתי אינו מגביל את עצמו לסוג אחד של לחימה, אלא משלב קרבות עמידה, הטלות מסוגים שונים, בריחים ונעילות בעמידה, ולחימה על הקרקע.

נהנתם מהמאמר? שתפו אותו עם החברים שלכם :-)

Share on facebook
Facebook
Share on linkedin
LinkedIn
Share on whatsapp
WhatsApp
Share on email
Email

אני לא כותב הרבה, אבל שאני כותב...

אלה בדרך כלל המאמרים הכי מקיפים בנושאי אומנויות הלחימה 
רוצה שאעדכן אותך על המאמר הבא? אשמח לצרף אותך לקהילה שלי: 

שיתוף

Share on facebook
Share on linkedin
Share on twitter
Share on whatsapp